העיר תל אביב לובשת היום חג. תיכף יתמלאו רחובותיה באלפי אנשים מכל סוג, שיצעדו יחדיו במצעד הגאווה הססגוני. קשת כבר מוכנה לצבוע את העיר בשלל צבעיה ולמלא כל פינה באהבה וגאווה. אך דווקא ביום השמח מופיעה מכשפת הבושה, המאיימת להרוס את החגיגה הגדולה.
הספר "יום של גאווה" מזמין אתכם לחגיגות מצעד הגאווה בתל אביב, ולנפלאות המגוון והשוני הקיימים בעולמנו. הספר מעודד את הילדים לקבל את עצמם ואחרים – בדיוק כפי שהם. הצטרפו למסע מעצים ומרגש ביום קסום בו לכולם יש מקום.
"שׁוּב מַגִּיעַ הַיּוֹם הַזֶּה בַּשָּׁנָה,
הָרְחוֹבוֹת צוֹהֲלִים, הָעִיר מוּכָנָה,
הַשָּׁמַיִם רוֹקְדִים וְהַשֶּׁמֶשׁ צוֹחֶקֶת,
הַצִּפּוֹרִים מְזַמְּרוֹת וְהָרוּחַ שׁוֹרֶקֶת.
בְּכָל פִּנָּה חוֹגְגִים אַהֲבָה –
בְּרוּכִים הַבָּאִים לְמִצְעַד הַגַּאֲוָה!
זֶהוּ יוֹם נֶהֱדָר שֶׁבּוֹ צוֹעֲדִים
גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, הוֹרִים וִילָדִים.
אֲנָשִׁים מִכָּל סוּג עִם דְּגָלִים מְדַלְּגִים,
"שִׁוְיוֹן לְכֻלָּם", בְּקוֹל הֵם קוֹרְאִים.
בֵּין עֲנָנִים מְצַפָּה כְּבָר כּוֹכֶבֶת הַיּוֹם,
הַדְּמָעוֹת לָהּ זוֹלְגוֹת מִשִּׂמְחָה וּמֵחֹם.
קַבְּלוּ בִּבְרָכָה אֶת קֶשֶׁת,
כִּי הַיּוֹם הִיא מַמָּשׁ מִתְרַגֶּשֶׁת.
'שָׁלוֹם יְלָדִים, נָעִים לִי מְאֹד!
יַחַד נִצְעַד, נָשִׁיר וְנִרְקֹד,
הַיּוֹם הוּא יוֹם חַג, קַמְתִּי מֻקְדָּם,
בְּשֵׁשֶׁת צְבָעַי אֶצְבַּע אֶת בְּנֵי הָאָדָם'."
נעים מאד, אני רועי, בן זוג של אור ואב גאה לאליה ולירי. מאז ומתמיד אהבתי לכתוב. בילדותי כתבתי בעיקר למגירה – מחשבות, חלומות, יומנים אישיים. עם השנים, הכתיבה הפכה למקצוע של ממש. סיימתי תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה, תואר שני בתקשורת ובמנהל עסקים, והקמתי את ערוץ הגאווה באתר mako.
בשנת 2014 השתנו חיי. בתום מסע פונדקאות ארוך, יקר ומרגש הפכתי לאבא לתאומות. מהר מאד גיליתי עד כמה האבהות מרגשת וממלאה אותי. קיבלתי החלטה לעזוב את ערוץ הגאווה, והצטרפתי לתמוז פונדקאות כסמנכ"ל השיווק.
במקביל, המשכתי לכתוב כל הזמן, מילים מכל סוג. טורים אישיים, שירים וסיפורים. "יום של גאווה" הוא ספר הילדים הראשון שלי. הוא מאגד בתוכו את שני ההיבטים המשמעותיים בחיי, אלה שבמובנים רבים עיצבו את מי שאני כיום: משפחה וגאווה.
יוסי מדר, בן 32, מתגורר בתל אביב. מעצב גרפי, מאייר וארט דירקטור במשרד פרסום מקאן תל אביב. יוסי מעצב בעיקר לחיי הלילה של תל אביב ולקהילה הגאה. בין היתר, עובד יוסי עם עופר ניסים, שירזי והיה שותף למיתוג מצעד הגאווה של עיריית תל אביב.
נולדתי עם מפתח לאושר שהונח לי בכיס הקטן על ידי זוג ההורים הטוב בעולם. והייתי ילד חייכן, מאושר, ידעתי שכל העולם יהיה פרוש לרגליי אם רק אהיה הכי טוב שאוכל. עד שפגשתי אותו לראשונה: הארון.
הייתי בערך בן 13 כשהחברות המאולצת הזו בינינו החלה, והרגשתי איך מפתח האושר נשמט מידיי והולך לו אט-אט לאיבוד. בכל יום מחדש באה לבקר האויבת הגדולה של חיי – הבושה. בושה מהמחשבות, מהרגשות, מהחלומות, ובעיקר בושה מהילד שהביט בעיניי מבעד למראה, מהנער שהפכתי להיות. לא אהבתי אותו.
יחלפו שנים רבות של שקרים, חיבוטי נפש והתלבטויות עד שאלמד לקבל את עצמי כמעט על כל גווניי. זה יהיה תהליך מורכב, מרגש ומפחיד. תהליך של שנים שבמהלכו איפרד מהבושה ואלמד מחדש לאהוב את עצמי, כמו שאני.
אני זוכר את הפעם הראשונה שלי במצעד הגאווה בגיל 22. הסתכלתי על אלפי האנשים שחגגו מסביבי, ונשמתי עמוק. ברגע מופלא אחד הבנתי שאני בסדר. אני יכול סופסוף לחיות, להיות אני, ובעיקר – להיות גאה במי שאני. גיליתי מחדש את מפתח האושר שחשבתי שהלך לאיבוד.
12 שנים אחר-כך צעדתי לראשונה עם המשפחה שהקמתי. היה זה ניצחון אדיר עבורי למחות ולחגוג ביחד עם אורי, אליה ולירי. מאז, מדי שנה בחודש יוני אנחנו צועדים. ובכל שנה מחדש אני מנסה להסביר להן מדוע כולם צועדים? מהי אותה גאווה? אני רוצה ללמד אותן ערכים של צדק, שוויון וקבלת האחר.
כך נולד הספר "יום של גאווה". כתבתי אותו עבור כל הילדים שגדלים במשפחות מכל הסוגים והצבעים; עבור כל הילדים שמרגישים שונה או חולמים קצת אחרת; עבור כל האנשים שעדיין מתביישים בעצמם, מכל סיבה שהיא.
מקווה שתמצאו את הסיבה להיות גאים. מגיע לכם.
רועי
לקריאת הביקורת המלאה
לקריאת הביקורת המלאה
לקריאת הביקורת המלאה
לקריאת הביקורת המלאה
הספר "יום של גאווה" חוגג את נפלאות המגוון והשוני הקיימים בעולמנו, ומעודד את הילדים לקבל את עצמם ואחרים – בדיוק כפי שהם. הצטרפו למסע מעצים ומרגש ביום קסום בו לכולם יש מקום.
העיר תל אביב לובשת היום חג. תיכף יתמלאו רחובותיה באלפי אנשים מכל סוג, שיצעדו יחדיו במצעד הגאווה הססגוני. קשת כבר מוכנה לצבוע את העיר בשלל צבעיה ולמלא כל פינה באהבה וגאווה. אך דווקא ביום השמח מופיעה מכשפת הבושה, המאיימת להרוס את החגיגה הגדולה.
"שׁוּב מַגִּיעַ הַיּוֹם הַזֶּה בַּשָּׁנָה,
הָרְחוֹבוֹת צוֹהֲלִים, הָעִיר מוּכָנָה,
הַשָּׁמַיִם רוֹקְדִים וְהַשֶּׁמֶשׁ צוֹחֶקֶת,
הַצִּפּוֹרִים מְזַמְּרוֹת וְהָרוּחַ שׁוֹרֶקֶת.
בְּכָל פִּנָּה חוֹגְגִים אַהֲבָה –
בְּרוּכִים הַבָּאִים לְמִצְעַד הַגַּאֲוָה!
זֶהוּ יוֹם נֶהֱדָר שֶׁבּוֹ צוֹעֲדִים
גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, הוֹרִים וִילָדִים.
אֲנָשִׁים מִכָּל סוּג עִם דְּגָלִים מְדַלְּגִים,
"שִׁוְיוֹן לְכֻלָּם", בְּקוֹל הֵם קוֹרְאִים.
בֵּין עֲנָנִים מְצַפָּה כְּבָר כּוֹכֶבֶת הַיּוֹם,
הַדְּמָעוֹת לָהּ זוֹלְגוֹת מִשִּׂמְחָה וּמֵחֹם.
קַבְּלוּ בִּבְרָכָה אֶת קֶשֶׁת,
כִּי הַיּוֹם הִיא מַמָּשׁ מִתְרַגֶּשֶׁת.
"שָׁלוֹם יְלָדִים, נָעִים לִי מְאֹד!
יַחַד נִצְעַד, נָשִׁיר וְנִרְקֹד,
הַיּוֹם הוּא יוֹם חַג, קַמְתִּי מֻקְדָּם,
בְּשֵׁשֶׁת צְבָעַי אֶצְבַּע אֶת בְּנֵי הָאָדָם."
נעים מאד, אני רועי, בן זוג של אור ואב גאה לאליה ולירי. מאז ומתמיד אהבתי לכתוב. בילדותי כתבתי בעיקר למגירה – מחשבות, חלומות, יומנים אישיים. עם השנים, הכתיבה הפכה למקצוע של ממש. סיימתי תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה, תואר שני בתקשורת ובמנהל עסקים, והקמתי את ערוץ הגאווה באתר mako.
בשנת 2014 השתנו חיי. בתום מסע פונדקאות ארוך, יקר ומרגש הפכתי לאבא לתאומות. מהר מאד גיליתי עד כמה האבהות מרגשת וממלאה אותי. קיבלתי החלטה לעזוב את ערוץ הגאווה, והצטרפתי לתמוז פונדקאות כסמנכ"ל השיווק.
במקביל, המשכתי לכתוב כל הזמן, מילים מכל סוג. טורים אישיים, שירים וסיפורים. "יום של גאווה" הוא ספר הילדים הראשון שלי. הוא מאגד בתוכו את שני ההיבטים המשמעותיים בחיי, אלה שבמובנים רבים עיצבו את מי שאני כיום: משפחה וגאווה.
יוסי מדר, בן 32, מתגורר בתל אביב. מעצב גרפי, מאייר וארט דירקטור במשרד פרסום מקאן תל אביב. יוסי מעצב בעיקר לחיי הלילה של תל אביב ולקהילה הגאה. בין היתר, עובד יוסי עם עופר ניסים, שירזי והיה שותף למיתוג מצעד הגאווה של עיריית תל אביב.
למה כתבתי את הספר?
נולדתי עם מפתח לאושר שהונח לי בכיס הקטן על ידי זוג ההורים הטוב בעולם. והייתי ילד חייכן, מאושר, ידעתי שכל העולם יהיה פרוש לרגליי אם רק אהיה הכי טוב שאוכל. עד שפגשתי אותו לראשונה: הארון.
הייתי בערך בן 13 כשהחברות המאולצת הזו בינינו החלה, והרגשתי איך מפתח האושר נשמט מידיי והולך לו אט-אט לאיבוד. בכל יום מחדש באה לבקר האויבת הגדולה של חיי – הבושה. בושה מהמחשבות, מהרגשות, מהחלומות, ובעיקר בושה מהילד שהביט בעיניי מבעד למראה, מהנער שהפכתי להיות. לא אהבתי אותו.
יחלפו שנים רבות של שקרים, חיבוטי נפש והתלבטויות עד שאלמד לקבל את עצמי כמעט על כל גווניי. זה יהיה תהליך מורכב, מרגש ומפחיד. תהליך של שנים שבמהלכו איפרד מהבושה ואלמד מחדש לאהוב את עצמי, כמו שאני.
אני זוכר את הפעם הראשונה שלי במצעד הגאווה בגיל 22. הסתכלתי על אלפי האנשים שחגגו מסביבי, ונשמתי עמוק. ברגע מופלא אחד הבנתי שאני בסדר. אני יכול סופסוף לחיות, להיות אני, ובעיקר – להיות גאה במי שאני. גיליתי מחדש את מפתח האושר שחשבתי שהלך לאיבוד.
12 שנים אחר-כך צעדתי לראשונה עם המשפחה שהקמתי. היה זה ניצחון אדיר עבורי למחות ולחגוג ביחד עם אורי, אליה ולירי. מאז, מדי שנה בחודש יוני אנחנו צועדים. ובכל שנה מחדש אני מנסה להסביר להן מדוע כולם צועדים? מהי אותה גאווה? אני רוצה ללמד אותן ערכים של צדק, שוויון וקבלת האחר.
כך נולד הספר "יום של גאווה". כתבתי אותו עבור כל הילדים שגדלים במשפחות מכל הסוגים והצבעים; עבור כל הילדים שמרגישים שונה או חולמים קצת אחרת; עבור כל האנשים שעדיין מתביישים בעצמם, מכל סיבה שהיא.
מקווה שתמצאו את הסיבה להיות גאים. מגיע לכם.
רועי
לקריאת הביקורת המלאה
לקריאת הביקורת המלאה
לקריאת הביקורת המלאה
לקריאת הביקורת המלאה